הזהרו בזכויות קנין רוחני

הזהרו בזכויות קנין רוחני

קנין רוחני הוא בעלות בנכסים בלתי מוחשיים, כגון זכות יוצרים (COPYRIGHT), סימן מסחר

(TRADEMARK), פטנט, מדגם (DESIGN), זכות מטפחים (שעניינה פיתוח של זני צמחים מיוחדים), מוניטין ועוד.

מאז ומתמיד נחשבה השתלטות על נכס חומרי של אחר או שימוש בו שלא ברשותו של אותו אחר, כגניבה – עבירה פלילית שבצידה עונש, אך המודעות לכך ששימוש בזכויות קנין רוחני של אחר, שלא ברשותו, מנוגדת לחוק באותה מידה, חלשה בהרבה.

דברי החקיקה המגנים על זכויות קנין רוחני בישראל הינם, למשל, חוק זכות יוצרים משנת 1911, פקודת זכות יוצרים, חוק הפטנטים תשכ"ז-1967, פקודת הפטנטים והמדגמים, פקודת סימני מסחר (נוסח חדש) התשל"ב-1972, חוק הגנת כינויי מקור התשכ"ה-1965, חוק זכויות מבצעים ומשדרים התשמ"ד-1984, וחוק חדש יחסית, חוק העוולות המסחריות התשנ"ט-1999.

הפרת זכויות קנין רוחני הינה, למשל, העתקת תכנה או מוסיקה המוגנת בזכויות יוצרים, שימוש בשם או בסימן גרפי המזוהה עם יצרן או נותן שרות מסויים למוצר שאינו מתוצרתו, או שיוצר שלא על פי הרשאתו, שימוש בסימן מסחר הרשום אצל רשם סימני המסחר על שמו של אחר, שלא ברשותו, שימוש בפטנט הרשום במרשם הפטנטים לשם ייצור מוצרים, שלא על פי רשיון מבעל הפטנט, ייצור מוצרים שעיצובם החיצוני מוגן במדגם רשום, ללא רשות בעל המדגם, ואף שימוש בעיצוב מוצר שאינו מוגן במדגם רשום, אך העיצוב מוכר מאד ומזוהה עם מוצר מסויים או יצרן מסויים.

בימינו, כאשר עם ההתקדמות הטכנולוגית העצומה המאפשרת תקשורת בינלאומית קלה, פשוטה וזולה, באמצעות הטלקומוניקציה ורשת האינטרנט, כמו גם עם התקדמות השילוח והתובלה הבינלאומיים, הולך העולם ונעשה "כפר גלובלי". נוצר, איפוא, הצורך להסדיר ולקבוע מסגרת נורמטיבית אחידה במדינות השונות, לטיפול בהיבטים הקשורים בקניין הרוחני.

בשנת 1995, חתמה מדינת ישראל על ההסכם שהקים את ארגון הסחר העולמי (WTO-WORLD TRADE ORGANIZATION). בהסכם זה, התחייבה מדינת ישראל, להתאים את הדין הפנימי שלה, עד סוף שנת 1999, לדרישות המוגדרות בהסכם ה"טריפס" (TRIPS-Agreement on Trade-Related aspects of Intellectual Property rights, including Trade in counterfeit goods).

הסכם ה"טריפס" דן בהיבטים הקשורים לזכויות בקניין הרוחני. הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהסכם ארגון הסחר העולמי ומטרתו העיקרית היא להסיר את הקשיים העשויים להתעורר במסחר הבינלאומי בענין זכויות קנין רוחני, וזאת בשים לב לצורך לתת הגנה לזכויות הקנין הרוחני, מחד גיסא, והצורך להבטיח שהאמצעים לאכיפת ההגנה על זכויות אלה לא יפגעו בסחר הבין לאומי, מאידך גיסא.

כלומר – אכיפה מחד גיסא, אך שמירה על חופש המסחר והתחרות, מאידך גיסא.

בשנת 1999, חוקקה הכנסת את החוק לתיקון דיני הקניין הרוחני (התאמה להוראות הסכם הטריפס) התש"ס-1999, שפורסם ביום 30.12.99 ונכנס לתוקף ב-1.1.2000. על פי חוק זה, הוכנסו תיקונים רבים, הדרושים על פי הסכם הטריפס, למשל בחוק זכויות יוצרים, בפקודת זכויות יוצרים, בחוק הפטנטים, בפקודת סימני המסחר, בחוק הגנת כינויי מקור, בחוק זכויות מבצעים ומשדרים.

כמו כן תוקנה פקודת המכס והוספו לה הסעיפים 200א-200ה, על פיהם הוענקה למנהל המכס הסמכות לעכב את שחרורם של טובין החשודים כמפרים זכות יוצרים או זכויות בסימן מסחר.

ראוי לציון, כי על פי הסעיפים הנ"ל, יכול מי שסבור כי זכויות הקנין הרוחני שלו מופרות באמצעות יבוא טובין מסויימים לפנות בתלונה לרשות המכס, לצרף אליה מסמכים המוכיחים, לכאורה, את זכויותיו, להפקיד ערבות בנקאית בסכום שקובע מנהל המכס ולהגיש תביעה לבית המשפט המוסמך, תוך 10 ימי עבודה. משעשה כן, יישארו הטובין מעוכבים, עד להחלטה אחרת של בית המשפט. בעל הזכויות אינו מחוייב להגיש בקשה ספציפית לעיכוב הטובין לבית המשפט, אשר תיבחן על פי אמות מידה משפטיות והטובין מעוכבים, למעשה, על פי החלטה מינהלית של רשות המכס.

משמעות העניין היא, כי בלא שהתקיימה בחינה משפטית ביחס לשאלה אם הטובין מפרים, לכאורה, זכויות קניין רוחני אם לאו, עלולים הטובין להישאר מעוכבים עד שיינתן פסק הדין בתביעה, דבר העלול לקחת גם שנים. על מנת שהטובין, שהם פעמים רבות עונתיים או מתכלים, ותמיד גורם עיכוב שחרורם להוצאות, ישוחררו, חייב היבואן, הנתבע, ליזום פנייה בבקשה לבית המשפט ולהוכיח כי הטובין אינם מפרים זכויות קנין רוחני.

מתקיים כאן היפוך תמוה של הנטל לשכנע את בית המשפט. במקום שבעל הזכויות, הטוען כי זכויותיו הופרו יצטרך לשכנע את בית המשפט כי יש לעכב את שחרור הטובין, מוטל הנטל על היבואן ליזום פנייה לבית המשפט ולשכנע כי יש לשחרר את הטובין וכי אינם מפרים זכויות קנין רוחני.

יש לזכור: למתלונן כי זכויות הקניין הרוחני שלו הופרו קיים, פעמים רבות, אינטרס למנוע את היבוא מטעמים של תחרות מסחרית גרידא, שאין בינה לבין הגנה על זכויות קנין רוחני דבר וחצי דבר!

נראה, כי נדרש תיקון חקיקה אשר יחייב את המתלונן כי זכויותיו הופרו, התובע, לא רק להגיש תביעה תוך עשרה ימי עבודה כתנאי להמשך עיכוב הטובין, אלא לקבל גם החלטה של בית המשפט לצו מניעה זמני, אשר יורה לרשות המכס, במפורש ולאחר קיום בדיקה משפטית, להמשיך בעיכוב הטובין ובהעדר צו מניעה כזה-יהא על רשות המכס לשחרר את הטובין.

רשות המכס נוהגת לעכב טובין הנראים לה כמפרים זכויות קניין רוחני שלא על פי הפרוצדורה שנקבעה בסעיפים שהוספו (למשל כשמדובר במשלוח קטן או בהעדר מתלונן), כאמור, לפקודת המכס, אלא מכח הסמכות הכללית הנתונה לה, לדעתה, על פי פקודת המכס, לעכב שחרורם של טובין אסורים ביבוא ולתפסם. ושוב, היבואן הוא שנדרש להוכיח ש"אין לו אחות".

ראוי לציין, כי בהקשר ליבוא המפר זכויות קנין רוחני, הוא כי טענת היבואן כי פעל בתום לב וכי לא ידע כי הטובין שהוא מייבא מפרים זכויות קניין רוחני, אינה מהווה הגנה, שכן השאלה היא אובייקטיבית: האם הטובין מפרים זכויות קניין רוחני, אם לאו. דינם של טובין המפרים זכויות קנין רוחני-השמדה. ענין תום הלב יכול להיות מובא בחשבון ע"י בית המשפט לענין קביעת הפיצויים לטובת בעל הזכויות.

וכן: על פי סעיף 200ג לפקודת המכס, "דין טובין מפרים שיובאו לארץ כדין טובין שייבואם וייצואם אסור לפי פקודה זו". כלומר, בדרך כלל טובין מפרים, שייבואם אסור, גם החזרתם לספק בחו"ל אסורה.

עם זאת, ניתן לסייע ליבואן שייבא טובין מפרים בתום לב, להגיע להסדרים שונים לשם צמצום נזקיו.

ועניין אחרון שנתייחס אליו במאמר זה בהקשר המרתק של זכויות קניין רוחני בייבוא, הוא נושא התכנון. כשם שיבואן מתכנן את מימון העסקה, מחפש את הספק המתאים ו"תופר יפה" את ההתקשרות עמו, דואג לקבלת רשיונות יבוא מתאימים ביחס לטובין שהדבר נדרש לגביהם, כך עליו להתייחס גם לשאלת הקנין הרוחני. עליו, בראש ובראשונה, להביא בחשבון כי עינה של רשות המכס פקוחה לרווחה והיא מפעילה את סמכויותיה באופן נמרץ באכיפת דיני הקנין הרוחני ביבוא.

בכל מקרה של ספק, עליו לבדוק, בטרם הזמנת הטובין וייבואם, בעצמו או בסיוע מקצועי, האם לא יהא ביבוא הטובין משום פגיעה בזכויות קנין רוחני של אחר.

זאת ועוד: יבואן המבקש לייבא מוצר שאינו מוגן בזכויות קניין רוחני בארץ ומבקש להשקיע בו , לפרסמו ולהפכו למותג, טוב יעשה אם ידאג להגנה מתאימה על זכויותיו שלו, באמצעות הגשת בקשה לרישום מתאים, למשל, על מנת שלא ייהנו אחרים מפירות עמלו.

עו"ד חיה זינגר

כל המידע המוצג על ידינו הנו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. 

המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה משפטית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים