מהותו של חיוב הדלק בהובלה אווירית

מהותו של חיוב הדלק בהובלה אווירית

לאחרונה ניתן על ידי בית המשפט השלום בהרצליה פסק דין העוסק בנושא גביית היטל דלק בהובלה אווירית בינלאומית.

יבואן שייבא חלפים לרכבים בהובלה אווירית מאירופה הגיש תביעה נגד חברת השילוח שטיפלה עבורו בשילוח המטענים. היבואן טען, בין היתר, כי חברת השילוח הטעתה אותו בכך שחייבה אותו לשלם היטלי דלק לפי המשקל הנפחי של המטענים בעוד שהיא שילמה היטלי דלק לחברת התעופה לפי המשקל בפועל של המטענים.

היבואן טען כי היטל הדלק המוטל על ידי חברות התעופה הוא בבחינת מס (להבדיל מחיוב מסחרי) ועל כן חובה על חברת השילוח לחייב את היבואן "גב אל גב" בהתאם לחיובי חברת התעופה. בנוסף לכך, טען היבואן כי לפי הנוהג המקובל שנהג בתקופה הרלבנטית על חברת השילוח היה לחייב בחיובי הדלק לפי המשקל בפועל.

עוד טען היבואן כי מחיר ההובלה נקבע בהסכם בינו לבין חברת התעופה וכי חברת השילוח אינה זכאית לתקבול כלשהו בגין שירותיה למעט דמי פקודת מסירה שנגבו על ידה. לטענת היבואן, על חברת השילוח להעביר ליבואן כל זיכוי שקיבלה מחברת התעופה על מחיר ההובלה.

היבואן הגיש תביעה כספית שכללה את סכומי ההפרש בין חיובי היטלי הדלק של חברת התעופה לבין חיובי הדלק של חברת השילוח, בגין מטעני היבוא של היבואן בשנים 2000 ו- 2001 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן, הפרשי מיסי יבוא ששולמו ביתר לטענת היבואן בגין אותם מטענים מאחר ושווי המטענים ממנו נגזרו מיסי היבוא כלל, בין היתר, את מחיר ההובלה והיטל הדלק.

חברת השילוח טענה מצידה כי היטל הדלק אינו מהווה מס אלא חיוב מסחרי של חברות התעופה בגין עליית מחירי הדלק ועל כן, המדובר בחיוב הסכמי הנתון למשא ומתן. בעבר מחיר הדלק גולם במחיר ההובלה ואולם בעקבות עליית מחירי הדלק בשנת 2000 חברות התעופה החליטו לנתק את רכיב עליית מחיר הדלק ממחיר ההובלה.

עוד טענה חברת השילוח כי המחיר הסופי שהיבואן משלם הוא פועל יוצא של הסיכום בין חברת השילוח לבין היבואן על שיעור העמלות החודשיות (זיכויים חודשיים) שחברת השילוח נותנת ליבואן על מחיר ההובלה. מאידך, המחיר הסופי שחברת השילוח משלמת לחברת התעופה הוא פועל יוצא של הסיכום בינה לבין חברת התעופה על שיעור העמלות החודשיות שחברת התעופה נותנת לחברת השילוח. המדובר בשני הסכמים נפרדים ועצמאים. שיעור העמלות שחברת התעופה נותנת לחברת השילוח נקבע לפי היקף הפעילות הכולל של כלל לקוחות חברת השילוח עם חברת התעופה. החובה של חברת השילוח לשלם לחברת התעופה היא חובה עצמאית ואינה תלויה או מותנית בביצוע התשלום על ידי היבואן לחברת השילוח. חברת התעופה אינה מתערבת בסיכום העמלות בין חברת השילוח לבין היבואן ואין זה מעניינה. גם תנאי התשלום שונים.

חברת השילוח הוסיפה וטענה כי היבואן חוייב בחיובים ברורים ומפורטים (כולל החיוב בגין היטלי הדלק) ומעולם לא הסתייג או ערער עליהם. היטל הדלק היווה למעשה חלק ממחיר ההובלה הכולל כאשר בתקופה בה החלו לחייב בהיטלי הדלק המחיר עלה אך בהתאם עלה גם שיעור העמלות החודשיות שהיבואן קיבל מחברת השילוח. אם היבואן לא הסכים לחיובים חובה היה עליו להודיע על כך לחברת השילוח בזמן אמת והעובדה כי אישר את החיובים ושילם אותם מעידה כי חיובים אלו הוסכמו עליו. אם היבואן היה מסתייג מהחיובים בגין היטלי הדלק חברת השילוח הייתה מכלכלת צעדיה ובוחנת את הכדאיות בהמשך ההתקשרות ואף הייתה מבטלת או מפחיתה את העמלות שנתנה ליבואן על מחירי ההובלה בדרך של זיכויים חודשיים.

בנוסף, חברת השילוח טענה כי היבואן אינו זכאי להפרשי מסי יבוא מאחר ומסי היבוא ששולמו על ידו גולגלו על לקוחותיו ומכל מקום הוא לא הוכיח אחרת כנדרש לפי חוק מיסים עקיפים.

כמו כן, חברת השילוח העלתה טענת התיישנות ושיהוי.

בית המשפט פסק כי חברת השילוח לא הטעתה את היבואן. המדובר במחלוקת על דרך חישוב חיובי הדלק לתשלום. חברת השילוח הציגה את כל החיובים בפירוט ואם היבואן היה עורך בדיקה הוא היה יכול להביא את השגותיו בפני חברת השילוח בזמן אמת והצדדים היו יכולים להחליט האם ברצונם להמשיך לעבוד יחד אם לאו ולהתייחס לאותן טענות בזמן אמת.

היבואן, שקיבל את כל החיובים וכל ההתחשבנות, אך לא ערך בדיקה בכל אותה תקופה, אינו יכול לטעון בנסיבות אלו להטעיה או מרמה של חברת השילוח. לדברי בית המשפט, העובדות היו מונחות בפני היבואן והוא זה שבחר לא לעשות כל בדיקה גם לאחר הטלת היטל הדלק בשנת 2000.

בנסיבות אלו, בית המשפט קיבל את טענת חברת השילוח לעניין התיישנות חלק מהתביעה וכן לעניין השיהוי בהגשת התביעה.

בית המשפט פסק כי בין הצדדים לא היה הסכם בכתב שהוגדר ככזה אך היו תכתובות שעיגנו את הסכמות הצדדים בעניינים שונים כגון מחיר הובלה ושיעור העמלות. בית המשפט סבר כי מן הראוי היה שנושא היטלי הדלק יוסדר בין הצדדים הפועלים בהיקפים גדולים, בכתב ובצורה ברורה ולא יישאר תלוי בהסכמה זו או אחרת בעל פה.

בית המשפט הגיע למסקנה כי במערכת היחסים שחלה בין הצדדים, מירב הזיקות מעידות על כך כי החישוב של היטלי הדלק בהם חויב היבואן היה צריך להיות לפי המשקל בפועל.

בית המשפט חזר והבהיר כי היטל הדלק אינו מהווה מס אלא מדובר בתשלום עסקי שנקבע ע"י חברות התעופה כתוצאה מעליית מחירי הדלק ולכן, לכאורה רשאים היו הצדדים להתנות עליו כעל כל רכיב עסקי אחר. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי הנוהל המקובל יוצר בסופו של יום את הנוהל העסקי על פיו נוהגים הצדדים ובמקרה הנדון, בית המשפט הגיע למסקנה כי לפי הנוהל העסקי שנהג בתקופה הרלבנטית על חברת השילוח היה לחייב בהיטלי דלק לפי המשקל בפועל ולא לפי המשקל הנפחי. יצוין כי התקופה הרלבנטית היא שנים 2000- 2001 במהלכה חברות התעופה החלו לחייב לראשונה בהיטלי דלק.

בית המשפט דחה את טענת היבואן כי יש להפחית את התשלומים ששילם לחברת השילוח מאחר וחברת השילוח הייתה כביכול, "שחקן שולי" במערכת היחסים המשולשת: יבואן – משלח – חברת תעופה. בית המשפט קבע כי עצם העובדה שהיבואן נזקק לשירותיה של חברת השילוח מעידה על זכאותה של חברת השילוח לקבלת תשלום עבור שירותים אלו.

בית המשפט קיבל את טענת חברת השילוח כי היבואן לא הוכיח כי מסי היבוא ששולמו על ידו בגין יבוא המטענים (ונגזרו משווי המטענים שכלל בין היתר את עלויות ההובלה והיטלי הדלק) לא "גולגלו" לצרכנים הסופיים וללא הוכחה שכזו אין היבואן זכאי להחזר.

בית המשפט לא קיבל את טענת קיזוז של חברת השילוח הבינלאומי שטענה כי אם היבואן היה מסתייג בזמן אמת מחיובי היטלי הדלק בהם חויב, אזי חברת השילוח לא הייתה מעניקה לו את הזיכויים החודשיים שהעניקה לו על מחירי ההובלה ולכן, יש לקזז את הזיכויים שקיבל היבואן על מחירי ההובלה מהפרשי חיובי הדלק. בית המשפט סבר כי חברת השילוח אינה זכאית לבצע קיזוז מבלי להציג נתונים ומספרים מדויקים בדבר העמלות שסוכמו בינה לבין חברת התעופה למרות שלכאורה לעמלות אלו אין נגיעה ליחסים בין חברת השילוח לבין היבואן בהקשר של טענת הקיזוז.

בסופו של דבר בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי ופסק כי על חברת השילוח להשיב ליבואן הפרשי חיובים בגין היטלי דלק ביחס לחלק משטרי המטען שנתבעו על ידי היבואן. בית המשפט דחה חלק מהתביעה בגין התיישנות וכן, דחה את החלק שהתייחס להפרשי מיסי יבוא. לגבי הסכום שנפסק לטובת היבואן נקבע כי יש לצרף הצמדה בלבד לאור קבלת טענת השיהוי.

להערכתנו הסכום שנפסק מהווה פחות מ- 40% מסכום התביעה נכון להיום.

לדעתנו אחת השאלות החשובות הנדונות בפסק הדין עוסקת בשאלת מהותו של היטל הדלק. בית המשפט מקבל את הטענה של חברת השילוח כי היטל הדלק אינו מהווה מס או תשלום חובה (למרות השימוש במונח היטל) אלא מהווה חיוב מסחרי (משמע תשלום רשות) של חברות התעופה שניתן להתנות עליו או לקיים לגביו משא ומתן במערכת היחסים שבין חברת השילוח לבין היבואן. שאלה נוספת שנותרה לדעתנו ללא מענה בפסק הדין היא כיצד ניתן להתבסס על שטרי המטען כאינדיקציה לתשלום היטלי הדלק על ידי חברת השילוח לחברת התעופה אם לא הייתה מחלוקת על כך כי המחיר שמופיע על גבי שטרי המטען אינו בהכרח המחיר המחייב לתשלום.

משרדנו ייצג את חברת השילוח. משרד שדות ייצג את היבואן.

עו"ד רועי גלעד