הרחבת זכות העיכבון והשלכותיה על חברות שילוח בינלאומי ונותני שירותים לוגיסטיים

הרחבת זכות העיכבון והשלכותיה על חברות שילוח בינלאומי ונותני שירותים לוגיסטיים

פסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון, קובע כי חברת לוגיסטיקר מקבוצת ממן, שעיסוקה במתן שירותי אחסון, הפצה ומשלוח של סחורות, רשאית לעכב בידה טובין של המשביר לצרכן ישראל בע"מ (המשביר הישן), שאוחסנו אצלה, לשם הבטחת פירעון חוב של המשביר כלפיה, חוב שהגיע לסך העולה על 5 מיליון שקל.

משמעות ההכרה בזכות העיכבון היא הפיכתה של לוגיסטיקר לנושה מובטח במסגרת פירוקה של המשביר ומתן עדיפות לחוב המשביר כלפיה על פני חובם של נושים אחרים. בית המשפט העליון נדרש לשתי שאלות עיקריות בהקשרה של המחלוקת האם זכאית לוגיסטיקר לזכות העיכבון ולעדיפות על פני נושים אחרים:

השאלה האחת, האם ניתן להשקיף על מערכת היחסים העסקית שבין לוגיסטיקר למשביר כאל עסקה אחת, שהרי הדין קושר את זכות הקבלן נותן השירותים לעיכבון הטובין, לתשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב אותה עסקה במסגרתה נמסרו לו הטובין.

בית המשפט מאמץ את העמדה המרחיבה, הרואה גם ברצף של עיסקאות כעיסקה אחת. יש לבחון כל מקרה ומקרה לאור נסיבותיו. בענייננו קובע בית המשפט העליון כי "טיב היחסים בן הצדדים הביא לכריתתו של חוזה מסגרת אשר ביסודו מכירת שירותים הניתנים לאורך זמן לפי הצרכים המשתנים של המשביר; בחינה אחרת תחטא לרציונל העסקי העומד בבסיס ההסכם. מכוח עיסוקה במתן שירותים לוגיסטיים, הגיעו אל המשיבה (לוגיסטיקר) ויצאו הימנה מאות ואלפי מוצרים של המשביר מדי חודש, חוזה המסגרת ייתר משא ומתן מחודש בעבור כל טובין, וקבע את המדדים הנדרשים לרציפות העיסקה וליעילות ההתקשרות הנמשכת- מלבד באשר לכמות הטובין המשתנה נוכח צורכי המשביר". בית המשפט מדגיש כי לא התנהל משא ומתן מחודש לקראת כל משלוח של טובין, שכן ברי היה לצדדים שכל

המשלוחים כפופים לאותו הסכם שנכרת ביניהם. אם לא היתה לוגיסטיקר פועלת על פי אותו הסכם, יכול היה המשביר לתבוע ממנה פיצויים בגין הפרת ההסכם.

ללא ההכרה בקיומה של עסקה מתמשכת אחת, ייאלץ נותן השירותים- הקשור עם המזמין בהסכם תקופתי מכוחו מגיעים לרשותו כדבר שבשגרה, טובין רבים של המזמין- לפעול בכל פעם מחדש להשגת בטוחה לחובות שנוצרו בגין פעולותיו בטובין, וזאת בטרם ישחרר אותם במהלך העסקים הרגיל. זהו מצב בלתי רצוי שיגרום לייקור מחיר השירותים.

על חברות השילוח הבינלאומי ונותני השירותים הלוגיסטיים המעוניינים כי יינתן תוקף לזכות העיכבון על הטובין המוחזקים על ידם, חייבים לדאוג לקיומה של עסקת מסגרת אמיתית עם מזמין השירותים. עסקת מסגרת כזו חייבת לכלול את המאפיינים הנדרשים, לאמור, התקשרות עסקית אמיתית ומחייבת את הצדדים, לפרק זמן מתמשך, אשר קובעת את הסכמות הצדדים בהתייחס לטובין ומייתרת משא ומתן מחודש לקראת כל משלוח טובין. כל משלוחי הטובין כפופים לאותו הסכם מסגרת וצד המפר אותו מסתכן בתשלום פיצויים. במסגרת הסכם מסגרת כזה, רצוי לקבוע במפורש את זכות העיכבון של נותן השירותים גם בהתייחס למשלוחי טובין קודמים. ניסיונות שנעשו בעבר להציג כ"הסכם מסגרת" גם הבנות כלליות, שאינן בהכרח מחייבות, בין חברת השילוח לבין לקוחותיה או "היסטוריה" של עבודה משותפת, לא הצליחו.

השאלה השנייה שבית המשפט העליון נדרש אליה, בהקשר לתוקפה המורחב של זכות העיכבון, הוא האם יש להתנות את תוקפה של הזכות בהשבחת הטובין על ידי נותן השירותים המחזיק בהם. בענייננו, האם העובדה שנותן השירותים הלוגיסטיים לא השביח את הטובין אלא רק איחסן ושמר עליהם, שוללת ממנו את זכות העיכבון.

בית המשפט העליון, בניגוד לפסיקה קודמת של בית המשפט המחוזי, שולל תנאי זה וקובע כי אינו נדרש. גם נותן שירותים לוגיסטיים שלא השביח את הטובין המוחזקים על ידו, זכאי לזכות העיכבון.

עו"ד שמואל גרוסמן

כל המידע המוצג על ידינו הנו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. 

המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה משפטית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים