הגבלת אחריותו של בלדר

הגבלת אחריותו של בלדר

פסק דין שניתן בחודש ינואר האחרון, בעניינה של חברת הבלדרות DHL (ת"א 51761/03), פורש כמונע את החלתן של האמנות הבינלאומיות, אמנות ורשה והאג, על משלחים בינלאומיים, לרבות, חברות בלדרות, שאינם מובילים בפועל, לאמור, על מי שאינם חברות תעופה או חברות ספנות. לדעתנו, אין הצדקה לפרשנות זו ואם לכך התכוון פסק הדין, אין מנוס מן המסקנה כי בטעות יסודו.

נראה כי כיום, קשה לחלוק על צדקת החלת האמנות הבינלאומיות על משלחים בינלאומיים, לרבות על חברות בלדרות, ככל שהם משמשים כמובילים חוזיים ומוציאים שטרי מטען.

בפסק הדין שניתן בעניין טרנסכלל בבית הדין לחוזים אחידים נדחתה אמנם בקשת חב´ טרנסכלל לאשר, כחוזה אחיד, את שטר המטען של FIATA, (FIATA Multimodal Transport Bill of Lading) אך נקבע בפסק הדין, בהתייחס למשלח בינלאומי הפועל כמוביל חוזי, כי "קיים טעם בדרישה להשוות את מעמדו של המשלח הבינלאומי, בכל הנוגע לחובותיו החוזיות כלפי לקוחותיו בקשר להובלת המטען, למעמדם של המובילים בפועל. זאת, כדי למנוע מצב בו תוטל על המשלח אחריות לנזקים אשר נגרמים למטען הנמצא בחזקתו של המוביל בפועל, למרות שמניעתם של נזקים כאלו נתונה בידי המוביל בפועל ולא בידיו של המשלח, וחרף העובדה שהמוביל בפועל עצמו פטור מאחריות לנזקים אלו (בכפוף להוראות האמנות) ואין בידי המשלח לחזור אליו" עמדה זו אף הייתה מקובלת על איגוד המשתמשים בהובלה ימית. כפועל יוצא, קבע בית הדין לחוזים אחידים באותו פסק דין כי "אין קיפוח בהחלת תנאי האמנות בשטרי המטען שמוציאה המבקשת (טרנסכלל) אשר מתייחסים להובלה לפי אותן אמנות".

בעקבות פסק דינו של בית הדין לחוזים אחידים, ניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה, בחודש אוגוסט 2006, פסק הדין (ת"א 7744/05) בתביעה שהגישה יצואנית של עדשות אופטיות כנגד אותה חברת בלדרות DHL, על נזקים שנגרמו לה עקב איחור של מספר ימים בהגעת משלוח ששיגרה ללקוח בצרפת באמצעות חברת הבלדרות.

בית המשפט בחיפה קובע כי "תובלה אווירית" עליה חלה אמנת ורשה, כוללת בחובה לא רק את המוביל בפועל אלא גם את המשלח הבינלאומי, לרבות חברת הבלדרות, כשהם פועלים כמוביל חוזי.

בית המשפט מסתמך על פסק דין טרנסכלל וממשיך וקובע כי פרשנותה התכליתית של אמנת ורשה מחייבת את המסקנה כי יש להחילה גם על המשלח הבינלאומי, כשהוא פועל כמוביל חוזי (להבדיל מפועלו כ"סוכן" של לקוחותיו, המתאם את ההתקשרות בינם לבין המובילים בפועל).

תכליתה של אמנת ורשה כפולה: תכלית אחת היא ליצור איזון בין הרצון להגן על התובלה האווירית הבינלאומית לבין הצורך לפצות נוסעים ובעלי מטענים; תכלית נוספת היא לקבוע אחידות משפטית בהסדרים הבינלאומיים החלים על התובלה האווירית הבינלאומית.

תכלית כפולה זו מובילה למסקנה כי "המשלח הבינלאומי, בכובעו כמוביל, עוסק ב"תובלה אווירית" ועונה על מטרות האמנה. החלת האמנה על פעילותו זו, "מבטאת איזון בין המשלח הטיפוסי לשולח הטיפוסי, שהוא חברה מסחרית היודעת לבטח את סיכוניה ושולחת מטען של אלפי דולרים תמורת כמה מאות שקלים, כאשר פירוש שלפיו המשלח אינו עוסק בתובלה אווירית במקרה זה, יביא לתוצאה של הפרש ניכר בין אחריות המשלח לאחריות המוביל בפועל, הפרש שיש לתמחרו מראש ולבטחו, דבר שיעלה בהרבה את תעריפי השיגור".

בית המשפט בחיפה קובע כי DHL אחראית לאיחור שאינו עולה בקנה אחד עם התחייבותה כלפי יצואנית העדשות. עם זאת, נאמן לקביעתו בעניין החלת אמנת ורשה על חברת הבלדרות, מגביל בית המשפט את אחריותה של DHL לשיעור של 17 זכויות משיכה מיוחדות ל-1 ק"ג, דהיינו, לפי משקל המטען, לסך של 241 דולר ארה"ב בלבד.

פסק דינו של בית המשפט בחיפה עולה בקנה אחד עם שורת פסקי דין אשר החילו את האמנות הבינלאומיות להובלת טובין בים ובאוויר על משלחים בינלאומיים ששימשו מובילים חוזיים והוציאו שטרי מטען. כפועל יוצא נדחו התביעות כנגד המשלחים הבינלאומיים על פי הוראות האמנות הבינלאומיות הקובעות תקופות התיישנות מקוצרות בהובלה ימית ואווירית.

בת"א 160083/02, בבית משפט השלום בת"א, נדחתה על הסף תביעה שהוגשה כנגד חברת שילוח בינלאומי ששימשה מוביל חוזי והוציאה שטר מטען ללקוח; זאת עקב הגשתה של התביעה לאחר למעלה משנה מיום מסירת הטובין. בית המשפט החיל את כללי האג וויסבי, אליהם מפנה שטר המטען שהוציאה חברת השילוח, על מערכת היחסים שבין הצדדים, לרבות, תקופת התיישנות מקוצרת של "שנה אחת ממועד מסירת הטובין או מן המועד אשר בו אמורים היו להמסר".

בת"א 16009/06, בבית משפט השלום בת"א, נדחתה על הסף תביעה כנגד משלח בינלאומי שהוציא שטר מטען אווירי עקב אי קיומה של הוראת סעיף 26(2) לאמנת ורשה המורה כי יש למסור למוביל הודעה אודות נזק שנגרם לטובין תוך 21 יום ממועד קבלת הטובין.

בת"א 112695/01, בבית משפט השלום בת"א, נדחתה על הסף הודעה לצד שלישי כנגד חברת הבלדרות DHL שקיבלה את הובלתו של מטען שלא הגיע ליעדו. 

טענת DHL הייתה שהתביעה התיישנה שכן הוגשה כ-26 חודשים לאחר האובדן במקום שתוגש לכל המאוחר שנתיים לאחר האובדן. בית המשפט קיבל את טענת DHL ודחה את ההודעה לצד שלישי נגדה עקב התיישנותה, על אף קיומה של אי ודאות היכן אבד המטען, האם במהלך ההובלה האווירית או במהלך ההובלה היבשתית שלאחריה. 

בית המשפט מסתמך על הוראת סעיף 18(3) לאמנת ורשה הקובע כי "תקופת ההובלה בדרך האוויר אינה מקיפה כל הובלה ביבשה, בים או בנהר שבוצעה מחוץ לשדה התעופה. ואולם, אם נתקיימה אותה הובלה תוך כדי מילוי חוזה הובלה אווירית , לצורך טעינה, מסירה או העברה מכלי טיס לכלי טיס….מניחים שכל נזק הוא תוצאה ממקרה שאירע תוך כדי ההובלה האווירית, כל עוד לא הוכח ההפך." היות ולא הוכח כי האובדן אירע לאחר תום ההובלה האווירית במטוס גופו, החיל בית המשפט את חזקת סעיף 18(3) ודחה את ההודעה לצד שלישי כנגד DHL.

בפסק הדין האחרון, בת"א 51761/03, דוחה בית המשפט את טענות DHL , כי חלה מגבלת אחריות על פי אמנת ורשה וזאת משני טעמים:

הטעם האחד, כי שטר המטען אמנם קובע מגבלת אחריות על פי אמנת ורשה אך אמנה זו חלה על "מוביל אווירי" בעוד DHL עוסקת בבלדרות ואיננה מוביל כהגדרתו באמנה, בין היתר, בשל העובדה שהעבירה את המטען במטוס שלחברה מסחרית אחרת.

הטעם השני, היות ולא ניתן לקבוע כי הנזק אירע בעת ההובלה האווירית דווקא, הרי בהסתמך על הוראת סעיף 18(3) לאמנת ורשה המגבילה את תחולת האמנה להובלה אווירית בלבד, אין להחיל את האמנה בנסיבות העניין.

לעניות דעתנו, שני הטעמים אינם עומדים במבחן הביקורת:

בהתייחס לטעם הראשון. על פי הפסיקה, כמפורט לעיל, חברת בלדרות המוציאה שטר מטען, דינה כדין משלח בינלאומי הפועל כמוביל חוזי. להבדיל מהמובילים בפועל, חברות התעופה והספנות, אין למשלח הבינלאומי אוניות או מטוסים אך משהוציא שטר מטען ללקוחותיו, הוא נוטל על עצמו את האחריות להובלת המטען ומכוח מעמדו זה ניתן להחיל עליו את הוראות האמנות הבינלאומיות. לפיכך, הובלת המטען, שעליה התחייב המשלח הבינלאומי, במטוס או בכלי שיט שאינם שלו, אין בה כשלעצמה, כדי למנוע את החלת האמנות הבינלאומיות ככל שהוחלו בשטר המטען שהוציא.

בהתייחס לטעם השני. סעיף 18(3) סיפא לאמנת ורשה קובע את חזקת קרות הנזק בעת ההובלה האווירית, כל עוד לא הוכח אחרת. לאור קביעת בית המשפט כי באותו מקרה לא ניתן לקבוע האם הנזק אירע בעת ההובלה האווירית דווקא, היה על בית המשפט לעשות שימוש בהוראת הסעיף ולהחיל מכוח החזקה את הוראות האמנה על אותו מקרה, בדרך בה נהג בית המשפט בת"א 112695/01.

לסיכום, אין לדעתנו בפסק הדין האחרון בענייןDHL , כדי לקעקע את ההלכה הפסוקה, ההולכת ומשתרשת, על פיה לא ניתן לחלוק על זכותן של חברות שילוח בינלאומי- לרבות חברות בלדרות, המשמשות כמובילים חוזיים ומוציאות שטרי מטען- להחיל את כללי האמנות הבינלאומיות בהתקשרויות שבינן לבין לקוחותיהן.

שמואל גרוסמן, עו"ד

כל המידע המוצג על ידינו הנו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה משפטית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים.