האם פטור מסוף מטענים מאחריות לנזקי מטענים שנמסרים לו?

האם פטור מסוף מטענים מאחריות לנזקי מטענים שנמסרים לו?

מהי אחריותו של מסוף מטענים לנזקי מטענים שנמסרו לו? האם הוא זכאי להסתמך על מגבלת האחריות שמוביל אווירי זכאי להסתמך עליה?

בעליו של מטען, 66 זוגות של משקפי שמש, תבע את ממ"ן מסופי מטען וניטול בע"מ, מפעילת מסוף המטענים בנתב"ג, בגין אובדן המטען שנמסר לו. שווי המטען, לטענת התובע, הוא 50,000 דולר.

במסגרת בקשה מקדמית, טענה ממ"ן כי גם אם תחוייב, יש להחיל עליה את מגבלת האחריות שעל פי סעיף 22 לאמנת וורשה ועל פי צו התובלה האווירית (זכויות משיכה מיוחדות), תשל"ט- 1978, על פיהם מוגבלת האחריות ל- 17 זכויות משיכה מיוחדות (כ- 24 דולר) לכל ק"ג של מטען.

בית משפט השלום קיבל את הטענה ואישר כי ממ"ן זכאית עקרונית להנות ממגבלת האחריות. בית המשפט ביסס את החלטתו על סעיף 25 לאמנה הקובע כי:

"במקום שהוגשה תביעה נגד משמש או סוכן של המוביל על נזק שאמנה זו חלה עליו, יהיה אותו משמש או סוכן זכאי להסתמך על גבולות האחריות שהמוביל עצמו זכאי להסתמך עליהם לפי סעיף 22 אם יוכיח שפעל תוך כדי ביצוע תפקידו"

בית משפט השלום קיבל את טענת ממ"ן כי השירותים שנותנת ממ"ן הם שירותים נלווים לשירותים של מוביל אווירי, שנועדו לקדם את ההובלה האווירית ולכן דינה של ממ"ן כדין מוביל אווירי לצורכי מגבלת האחריות באמנה. בית המשפט קבע כי עדיין יש לברר האם פעלה ממ"ן תוך כדי ביצוע תפקידה.

על החלטת ביניים זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

לעניות דעתנו, החלטת בית משפט השלום אכן שגויה ולא תעמוד בביקורת ערכאת הערעור. החלטת הביניים סותרת פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ערכאה שיפוטית גבוהה יותר, בת.א 288/81, שכבר דן בנושא הגבלת אחריותו של מסוף מטענים וכבר פסק כי על ממ"ן אינה חלה מגבלת האחריות של המוביל האווירי.

באותו מקרה מדובר היה במטען של זהב ליצוא שהובא לממ"ן לצורך הטענתו למטוס. המטען לא הועבר למחסן מאובטח, מפאת מחסור בכוח אדם או רשלנות גרידא והדבר איפשר את היעלמו.

מסוף המטענים שלא ניתן היה להתכחש לאחריותו לאובדן ולנזק, טען להחלת סעיפי הפטור הקבועים באמנת וורשה ולשם כך ניסה לשכנע את בית המשפט בשני אלה: 

א. כי סעיפי הפטור שבאמנה חלים גם על מטען בפרק הזמן שבו הוא נמצא במסוף המטענים וטרם הועלה למטוס. 

ב. כי ממ"ן היא משמש או סוכן של המוביל האווירי.

בית המשפט המחוזי דחה את שתי הטענות.

ראשית, לעניין תחולת אמנת וורשה על מטען המצוי במסוף המטענים. 

גם אם תחולת האמנה בחוק הישראלי אינה מצומצמת אך ורק לתובלה של אנשים, כבודה או מטען רק בשעה שהם נמצאים ממש על המטוס, וגם אם ניתן להרחיבה גם לאותם המקרים בהם המטען נמצא בהשגחתו של המוביל האווירי אף שטרם הועלה למטוס, עדיין המבחן הוא לא השגחה תיאורטית אלא השגחה פיזית ממשית של המוביל האווירי או היות המטען במצב המאפשר למוביל האווירי להשגיח על המטען שלא יאונה לו כל רע.

בשלב בו נמצא המטען בממ"ן הוא עדיין אינו עובר לשליטת והשגחת המוביל האווירי. בשלב מוקדם זה ניתנת הסכמת המוביל האווירי שמטען פלוני ייכנס לטיסה פלונית אך אין בכך כדי להפוך את המטען לנתון להשגחתו של אותו מוביל. בית המשפט משווה את הדברים לאחריות המוביל האווירי לתובלת אנשים:

"נניח שרכש אדם כרטיס טיסה לטיסה מסויימת והגיע לשדה התעופה על מנת לעלות על המטוס. האם בשלב זה- ובשל העובדה שהוקצה לו מקום במטוס, והימצאו בתחום שדה התעופה כשהוא ממתין לשלב העליה למטוס, אחראית חברת התעופה לשלומו ולבטיחותו? הייתי אומר ששליטתה והשגחתה של חברת התעופה מתחילה מרגע שדיילת החברה נטלה ממנו את כרטיס העליה למטוס והיפנתה אותו לאוטובוס המוביל אותו למטוס. גזירה שווה אני למד לענייננו. השגחת חברת התעופה מתחילה ברגע שהמטען עבר את הנקודה שהחל ממנה משגיחים על המטען פיזית אנשי חברת התעופה או שיש להם היכולת להשגיח עליו".

שנית, לעניין הטענה כי ממ"ן היא סוכן המוביל האווירי ובתור שכזה היא זכאית לזכויות המוענקות באמנה למוביל. גם טענה זו נדחתה.

במסגרת הזכויות הבלעדיות שיש לממ"ן לטפל במטענים המיועדים למוביל האווירי עד לשלב שבו נמסרת ההשגחה במטען למוביל האווירי, פועלת ממ"ן מכוח עצמה ולמטרות המוגדרות שלשמן נוצרה והן: אחסנה, האחדה, פריקה, שילוח, ניטול והטענה של מטענים, טעינה ופריקה של מטענים וכו’. אין זו פעילות כסוכן או כ"משמש" או כשלוח של המוביל האווירי. ממילא אין ממ"ן יכולה לחסות בצל ההגנות הנתונות למוביל האווירי.

המסקנה אליה מגיע בית המשפט המחוזי היא כי ממ"ן אחראית כלפי בעל המטען על הנזק שגרמה לו ברשלנותה ואינה נהנית ממגבלת האחריות הנתונה למוביל האווירי.

מהו היקף אחריותה של ממ"ן כשומרת המטען?

חוק השומרים מאבחן בין מספר סוגי שומרים שמידת אחריותם שונה.

לעניינו, קובע חוק השומרים כי שומר שכר- מי שמקבל תמורה בגין השמירה או שיש לו בשמירת הנכס טובת הנאה אחרת לעצמו- "אחראי לאובדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו"

הוראת החוק מחמירה עם שומר שכר ופוטרת אותו מאחריות רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: התנאי האחד הוא שהנזק או האובדן נגרמו עקב נסיבות שלא היה על השומר לחזותן מראש והתנאי המצטבר השני הוא שהשומר לא יכול היה למנוע את התוצאות המזיקות של אותן נסיבות.

הוראת החוק מקלה עם שומר שמטרת שמירתו את הנכס היא טפלה למטרה העיקרית של החזקתו. שומר כזה יהא פטור מאחריות אם יוכח כי אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו. 

בהקשר זה טענה ממ"ן כי חלה עליה הוראת החוק המקלה הואיל ואצלה השמירה על המטען היא טפלה לעיקר. גם טענה זו אינה מקובלת על בית המשפט.

בין מטרותיה העיקריות של ממ"ן מצויה גם מטרת "האחסנה" ודי בכך על מנת לקבוע כי האחסנה היא אחת המטרות העיקריות ואין לראות בה מטרה טפלה.

לסיכום, אחריותו של מסוף מטענים היא כאחריות שומר שכר הפטור רק אם האבדן או הנזק נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן. זו אחריות מרחיקת לכת הקרובה לאחריות כמעט מוחלטת.

אם נחזור להחלטת הביניים של בית משפט השלום בתל-אביב, נראה כי לא הופנתה תשומת לבו של בית המשפט לפסק דינו של בית המשפט המחוזי וסביר להניח שהחלטת הביניים הייתה שונה אילו היה בית המשפט מודע לאותו פסק דין ולהלכה שנקבעה בו.

עו"ד שמואל גרוסמן

כל המידע המוצג על ידינו הנו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. 

המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה משפטית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים