האם יש חובה להציג שטר מטען לא סחיר לצורך שחרור טובין?

האם יש חובה להציג שטר מטען לא סחיר לצורך שחרור טובין?

לפי הנוהג הקיים בעולם, כאשר מוצא שטר מטען סחיר, חובה לשחרר את טובין כנגד הצגת שטר מטען סחיר מקורי מוסב כדין. מאידך, כאשר מוצא שטר מטען לא סחיר, נהוג שניתן לשחרר את הטובין שלא כנגד הצגת שטר המטען המקורי.

ההיגיון מאחורי הדברים הוא שבניגוד לשטר מטען סחיר שניתן להסבה לצד שלישי, שטר מטען לא סחיר לא ניתן להסב ועל כן, בעל הזכות היחידי ביחס לטובין הוא בעל המטען הנקוב כ- Consignee בשטר המטען. לכן, לצורך שחרור הטובין, מספיק לכאורה, שבעל המטען ימציא העתק שטר מטען או ח-ן ספק ומסמכים דומים ויוכיח באופן מספק את זהותו. במקרה כאמור, אין חשש כי קיים צד שלישי כלשהו האוחז בשטרי המטען המקוריים ויכול לטעון לבעלות ביחס לטובין.

יחד עם זאת, על הצדדים לעסקה (ובמיוחד הספק) לדעת, כי כאשר בגין עסקה מוצא שטר מטען מקורי שאינו סחיר, הספק נושא בסיכון מאחר ומקבל המטען עלול לשחרר את הטובין כאשר הספק עדיין מחזיק בשטר המטען המקורי ולא קיבל ממקבל המטען את התמורה עבור הטובין.

כיצד מבחינים בין שטר מטען סחיר לבין שטר מטען לא סחיר?

שטרי מטען שמוצאים To order , לרבות לפקודת בנקים, הינם שטרי מטען שניתנים להסבה ועל כן, ניתן לסחור בהם.

מאידך, בשנים האחרונות גובר השימוש בשטרי מטען (או שטרי הובלה) מסוג Waybill למיניהם, כמו לדוג´ Sea waybill או Express Bill of Lading, שהם שטרי מטען בלתי סחירים ולכן, יש לציין עליהם כי אינם סחירים (Not negotiable) וכי לא הוצאו בגינם העתקים מקוריים (No originals issued). משמע- בעת שימוש בשטרי מטען מסוג זה כלל לא מוצאים העתקים מקוריים של שטרי המטען.

בנוסף, ישנו שטר מטען ישיר – Straight Bill of Lading. שטר מטען זה שייך למשפחת שטרי המטען הימיים הרגילים- Marine/Ocean Bill of Lading ואולם, הוא לא סחיר ולא ניתן להסבה.

מאחר ושטר המטען הישיר- Straight Bill of Lading איננו סחיר, לכאורה, ניתן לשחרר טובין שלא כנגד הצגת העתק מקורי של שטר מטען זה. להבדיל משטרי מטען בלתי סחירים מסוג Waybill, שטר מטען ישיר מוצא עם העתקים מקוריים. כפי שתואר לעיל, בסיטואציות מסוימות, יכולה להיווצר בעיה עקב שחרור טובין שלא כנגד הצגת העתק מקורי של שטר המטען הישיר.

כדי לבדוק נכונה את שאלת סחירותו של שטר המטען אין להיצמד לכותרתו, אלא לקרוא היטב את ההוראות על גבי שטר המטען (על שני צדדיו). בית המשפט השלום בחיפה דן בשאלת סחירותו של שטר מטען והנפקות הנובעת מכך לעניין שחרור הטובין כנגד שטר מטען מקורי במסגרת ת.א. 14842/94 (יצוין כי בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור שהוגש על פסק הדין):

המדובר בטובין ששוחררו שלא כנגד הצגת שטר מטען מקורי. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם בנסיבות, אסור היה לשחרר את הטובין שלא כנגד הצגת שטר מטען מקורי, כאשר התשובה לכך נגזרה משאלת סחירותו ("עבירותו") של שטר המטען.

בית המשפט קבע כי ההלכה היא שנוהג סוחרים מהווה מקור ליצירת מסמכים סחירים. כך לדוגמא, גם אם שטר אינו נחשב לסחיר על פי פק´ השטרות, יכול להיחשב כסחיר על פי נוהג סוחרים.

בית המשפט סבור כי שטרי המטען רכשו את תכונת הסחירות שלהם בדרך זו של מנהג סוחרים. בית משפט הוסיף כי יבואן אשר על פי הנוהג משחרר טובין כנגד הצגת שטר מטען יכול לצפות כי מטען שייצא לחו"ל ישוחרר בחו"ל רק כנגד הצגת שטר מטען מאחר וזהו הנוהג בין סוחרים. בית המשפט מצא, כי בדרך כלל, שטר מטען הנו סחיר ולכן זהו הכלל. כדי ליצור יוצא מן הכלל, היינו, שטר מטען לא סחיר, יש לשלול את סחירותו על פי פק´ השטרות.

בית המשפט קבע כי רק רישום על כוונת הצדדים ששטר המטען לא ייחשב כסחיר- ישלול את "עבירות" שטר המטען. כל זמן שאין רישום כאמור, שטר המטען ייחשב כסחיר ושחרור הטובין יעשה רק כנגד הצגת שטר מטען מקורי.

במקרה הנדון, לא רק שלא היה רישום ששלל את סחירות שטר המטען, אלא המחזיק בשטר המטען הוגדר כמי ששטר המטען הוסב אליו על ידי המחזיק המקורי, כך, שלא נותר מקום לספק באשר לסחירותו של שטר המטען וקיימת חובה לשחרר את הטובין רק כנגד הצגת שטר מטען מקורי.

מפסק הדין ניתן ללמוד כי אם בית המשפט היה מגיע למסקנה ששטר המטען לא סחיר, כנראה, היה קובע כי ניתן לשחרר את הטובין שלא כנגד הצגת שטר מטען מקורי.

כאמור, הדבר עלול לעורר בעיה כאשר מוצא שטר מטען ישיר- Straight Bill of Lading לא סחיר עם העתקים מקוריים מאחר וייתכן שמקבל המטען טרם השלים את התחייבויותיו כלפי הספק ולמרות זאת, שחרר את הטובין שלא כנגד הצגת שטר מטען מקורי. במקרה כזה הספק, המחזיק בשטר המטען המקורי, יישאר ללא הטובין וללא התמורה.

בית המשפט לערעורים בסינגפור דן בסוגיה זו בחודש אוקטובר האחרון וקבע קביעות מעניינות.

APL Co. Pte Ltd. v´ Peer Voss

Singapore Court Of Appeal, October 3, 2002:

Voss Peer (להלן: "הספק") הוביל באמצעות APL (להלן: "המוביל") מכונית מגרמניה לקוריאה. המוביל הוציא שטר מטען ישיר – Straight Bill of Lading. קונה המכונית היה מקבל המטען- consignee על פי שטר המטען. לאחר שמו של הקונה על גבי שטר המטען לא הופיעו המילים: "to order". הספק קיבל מהקונה תשלום חלקי עבור המכונית. הקונה שיחרר את המכונית על ידי הצגת חשבון ספק ותדפיס בנק לפיו, כביכול, שולמה התמורה עבור המכונית.

הספק טען כי מעולם לא קיבל את התמורה המלאה עבור המכונית ועל כן, הגיש תביעה נגד המוביל על כך, שהמוביל שחרר את המכונית לקונה ללא הצגת שטר מטען מקורי. המוביל טען כי שטר המטען הישיר אינו סחיר, לא ניתן להסבו לצד שלישי ולכן, לא קיימת חובה להמציאו למוביל לצורך שחרור המטען. המוביל השווה את שטר המטען הישיר ל- Sea waybill שהנו כאמור, שטר מטען לא סחיר שמוצא ללא העתק מקורי ואין חובה להציגו לצורך שחרור המטען לידי מקבל המטען.

בית המשפט פסק לטובת הספק וקבע כי מוביל איננו רשאי לשחרר את המטען המובל על פי שטר מטען ישיר – Straight Bill of Lading, אלא רק כנגד הצגת שטר המטען וכי שטר מטען ישיר – Straight Bill of Lading אינו כמו Sea waybill. בית המשפט קבע, כי למרות ששטר המטען הישיר דומה ל- Sea waybill בכך ששניהם אינם ניתנים להסבה, אין לומר שהם זהים.

עוד קבע בית המשפט, כי למרות שמאפיין "העבירות" חסר בשטר מטען ישיר, אין סיבה להסיק מכך, כי בבחירת הצדדים בשטר מטען ישיר- התכוונו הצדדים לקבוע מאפיינים נוספים, כמו לדוגמא, מסירה כנגד הצגת שטר מטען מקורי. חייבים להשתמש במילים ברורות כדי להבין שהצדדים התכוונו להשתמש בשטר המטען הישיר כ- Sea waybill וכי אין צורך להציגו כתנאי לשחרור המטען.

אם הצדדים היו רוצים להשתמש ב- Sea waybill הם לא היו מוציאים שטר מטען עם שלושה העתקים מקוריים. אם הצדדים בחרו להוציא שטר מטען ישיר, המשמעות היא שהצדדים מבקשים לשמור את כל המאפיינים מלבד מאפיין "העבירות".

לכלל, לפיו יש להציג שטר מטען מקורי לצורך שחרור המטען יש יתרון של וודאות. כלל זה ימנע מהמובילים את הצורך להחליט באיזה סוג של שטר מטען מדובר בכל פעם והאם דרוש העתק מקורי של שטר המטען או לא.

הקביעה של שתי קטגוריות בלבד של מסמכים המוצאים על ידי המובילים- שטר מטען סחיר שחייבים להציגו לצורך שחרור מטען או שטר מטען לא סחיר (בדמות שטר מטען ישיר או Waybill) שאין צורך להציגו לצורך שחרור מטען- מאוד מגבילה. לקביעה כי שטר מטען ישיר אינו כמו Seawaybill יש יתרון בכך, שמצד אחד היא מעניקה למוכר או לבנק נותן האשראי ביטחון כנגד מחדל של הקונה ומצד שני היא מעניקה לקונה ביטחון בכך שהמוכר שלח את המטען לפני שהקונה נדרש לבצע את התשלום.

אימוץ הכלל, לפיו הצגת שטר מטען ישיר מהווה תנאי מוקדם לשחרור מטען יכול וימנע את התוצאה הבלתי רצויה של הגשת תביעה על ידי הספק על פי שטר המטען המקורי בגין שחרור מטען בניגוד לתנאי העסקה.

לדעתנו, ניתן ללמוד מפסק הדין כי יש לייחס חשיבות רבה לכוונת הצדדים ואם הצדדים החליטו להוציא שטר מטען לא סחיר עם העתקים מקוריים- משמע- הצדדים, כנראה, התכוונו לשמור על כל מאפייני שטר המטען, למעט מאפיין "העבירות" ולכן, למרות שמדובר בשטר מטען לא סחיר, יש צורך בהצגת העתק מקורי שלו לצורך שחרור המטען. זאת כאמור, להבדיל ממקרה בו הוצא Waybill ללא העתקים מקוריים.

עו"ד רועי גלעד

כל המידע המוצג על ידינו הנו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה משפטית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים.