בית המשפט: המשלח אינו אחראי לנזקי תוצרת חקלאית ביצוא- מאמר מיום 12.3.13

בית המשפט: המשלח אינו אחראי לנזקי תוצרת חקלאית ביצוא- מאמר מיום 12.3.13

לפני מספר ימים ניתן פסק דין על ידי בית המשפט השלום בתל אביב שפטר משלח ישראלי מאחריות לפיצוי יצואן בגין נזקים שנגרמו למשלוח יצוא של תוצרת חקלאית.

חברה העוסקת בגידולים חקלאיים וייצואם לחו"ל פנתה לחברת שילוח ישראלית המספקת שירותי שילוח של מטענים, להסדרת ייצוא של שני מטעני תוצרת חקלאית לרוסיה.

התובעת טענה כי חברת השילוח אחראית לעיכוב שנוצר בשחרור המטענים בחו"ל וכתוצאה מכך, לריקבון של התוצרת החקלאית. עוד טענה התובעת כי מסרה לחברת השילוח את כל הנתונים והפרטים לצורך ייצוא המשלוחים וכי חברת השילוח הפרה את חובת הזהירות שחלה עליה וביצעה את חיוביה שלא בתום לב ולא בדרך המקובלת.

חברת השילוח טענה מצידה, כי במסגרת התקשרותה עם התובעת היא סיפקה שירותי שילוח בינלאומי בלבד, ללא עמילות מכס בנמל היעד וכי לא עסקה בהובלת המשלוחים, פריקתם או שחרורם. משכך, המשלוחים לא נמצאו בחזקתה או בשליטתה בכל נקודת זמן. עוד טענה חברת השילוח כי שטר המטען המגלם את הסכם ההובלה של המשלוחים נחתם בין התובעת לחברת הספנות וכי היא אינה צד לשטר המטען.

בנוסף טענה חברת השילוח כי המשלוחים הגיעו לנמל היעד במועד המבוקש, אולם מאחר והתובעת סיפקה כתובת שגויה למסירת המסמכים, היה צורך בשליחתם בשנית וכי נסיבה זו גרמה לאיחור בשחרור המשלוחים.

מסמכי שחרור המטענים נשלחו ישירות לכתובת הנשגר במוסקבה באמצעות חברת בלדרות על פי הכתובת שמסרה התובעת.

בין הצדדים לא נערך הסכם בכתב המפרט את היקף שירותי חברת השילוח.

לאחר בחינת הראיות והעדויות שהוצגו בפניו, קבע בית המשפט כי חברת השילוח לא פעלה באופן סביר ומקצועי למסור את המסמכים בנמל היעד בפרק זמן סביר והפרה את התחייבותה לעשות כן. עוד קבע בית המשפט כי היה על חברת השילוח לצפות כי האיחור במסירת המסמכים יגרור עיכוב בשחרור המכולות.

יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין התנהלותה המרושלת של חברת השילוח לבין נזקי התובעת.

התובעת הגישה חוות דעת שמאי ממנה עולה כי הנזק מיוחס לאריזה והמכלה לקויה שבוצעה על ידי התובעת עצמה. בית המשפט פסק בעניין זה כי " משצירפה התובעת את דוחות השמאי לתביעתה והסתמכה עליהם, היא כבולה לכל הממצאים שנקבעו בה, ובכלל אלו גם לגבי ממצאים שיש בהם למיצער כדי להטיל ספק של ממש בטענתה הבסיסית לפיה, פרק הזמן שחלף בין מועד פריקת המשלוחים מזה ובין שחרורם מזה, הוא שגרם לנזק".

בית המשפט הוסיף כי אמנם אין לשלול את האפשרות לפיה העיכוב בשחרור האיץ תהליך ריקבון שנגרם בשל אריזתם והמכלתם הלקויה, אך לא הוצגו בפניו ראיות המעידות מהו שיעור הנזק המיוחס לעיכוב בשחרור המטענים.

לפיכך, בית המשפט דחה את התביעה נגד חברת השילוח.

מסקנה:

במקרה הנדון בית המשפט קבע כי חברת השילוח לא פעלה באופן סביר ומקצועי בנסיבות העניין ולכן היא אחראית לאיחור שנגרם. חרף זאת, בית המשפט פטר את חברת השילוח מפיצוי התובעת בגין נזקיה מאחר ולא הוכח קשר סיבתי בין מחדליה של חברת השילוח לבין הנזקים. סביר להניח כי אם התובעת הייתה מגישה לבית המשפט דו"ח שמאי לפיו סיבת הנזק או חלקו נעוצה בעיכוב שחרור המטענים, חברת השילוח הייתה נדרשת לפצות את התובעת. העובדה כי התובעת הגישה חוות דעת שאינה משרתת את האינטרסים שלה בלשון המעטה, נזקפת לרעתה והיא כבולה לממצאי אותה חוות הדעת.

העובדה כי לא היה הסכם התקשרות בכתב וכי בית המשפט מצא על בסיס עדויות שהוצגו בפניו, כי חברת השילוח הפרה חובת זהירות והתחייבויות כלפי התובעת למסור את מסמכי שחרור המטען תוך זמן סביר (למרות ששלחה את המסמכים באמצעות חברת בלדרות לכתובת שגויה שניתנה לה על ידי התובעת), מעידה על הצורך בהסדרת היחסים והגדרת השירותים של חברות השילוח באופן ברור עד כמה שניתן, רצוי במסמך התקשרות בכתב עם הלקוחות.

ת"א 14823-05-11 רמי טרבלסי בע"מ (בהקפאת הליכים) נ' פריץ קומפניס ישראל טי בע"מ (פרטי ב"כ הצדדים לא הוזכרו בפסק הדין).

עו"ד רועי גלעד